עמוד הבית    סדנאות ותוכניות מנהיגות תוכניות מנהיגות - "מגבשי כוח"

                                               

ניכור תלמידים לבית הספר וחינוך לאדישות כלפי אלימות הן שתי סוגיות מרכזיות שלא ניתן להן מענה מספק עד כה בתכניות הקיימות בתחום ההתמודדות עם אלימות בית ספרית. טיפול בסוגיות אלה יוצר אפקט בעל השלכות רחבות על תופעת האלימות במערכת החינוך בכללותה.

פרויקט "מגבשי כוח" מציע כלים ישימים ויעילים להתמודדות עם אלימות בית ספרית תוך בניית ברית עם התלמידים והפיכתם לשותפים פעילים הלוקחים חלק בשינוי איכות החיים שלהם בבית הספר ולהורדת רמת האלימות בקרבם. פרויקט "מגבשות כוח" מתמקד באוכלוסיית התלמידות ובסוגי האלימות הייחודית שהן חוות תוך העצמתן כנשים צעירות, בעלות יכולת ליצור שינוי בסביבתן המיידית והיומיומית.ניתן לבחור בתוכנית אחת או בקיום שתיהן במקביל, בהתאם לצרכי בית הספר.

תחושת ניכור מוגדרת כתחושת חוסר שייכות וזרות. אדם מנוכר הינו פגוע, חסר אמון במערכת ובסובבים אותו, מייחס כוונות רעות לקבוצה ומרחיק ודוחה מעליו את הסובבים. במצב זה, תוקפנות היא תגובה טבעית באוסף התגובות שמעוררת חווית הניכור.

ניכור תלמידים ואלימות הם מהגורמים המרכזיים לרמה ירודה של הישגים לימודיים. השפעת הניכור גדולה אף יותר מאשר שיטת הלימוד עצמה או גורמים אחרים. מתוך מחקרים השוואתיים אחדים שערך ארגון הבריאות העולמי ב-24 מדינות באירופה (בשיתוף ד"ר יוסי הראל), עלתה שוב ושוב המסקנה שישראל סובלת לא רק מרמה גבוהה של אלימות, אלא גם מרמת ניכור שהיא מהגבוהות בעולם המערבי.רמת האלימות במערכת החינוך בישראל מדורגת במקום השביעי בעולם המערבי. נתון זה מוכר בחומרתו לרבים מאנשי המקצוע. עם זאת, מעטים יודעים כי ישראל מדורגת בין המקומות הראשונים ברמת הניכור שחשים תלמידים בישראל ביחס למערכת החינוך ובינם לבין עצמם.

חוויות של ניכור בין תלמידים למוריהם הן תוצר של מאפייני מערכת החינוך הישראלית. ידוע לנו היום כי רק כ-15% ממקרי האלימות בבית הספר מגיעים לידיעת המורים, בעוד שליתר 85% ממקרי האלימות המתרחשים בין תלמידים בבית הספר, המורים כלל אינם מודעים.

הנתק בין עולם המבוגרים לעולם התלמידים: תחושות של חוסר-בטחון, מצוקה ותסכול בקרב תלמידים רבים מתפרצות לא אחת בביטויים תוקפנים ואלימים, הגורמים לצוות החינוכי לחוש כי כעת הוא מחויב להגיב באופן סמכותי שישיב לו את כוחו לאלתר. אך כאמור, מאחר והצוות אינו מודע לרוב מעשי האלימות המתרחשים במרחב התלמידים, התלמידים אינם חשים מוגנים והעלאת רמתהעונשים מובילה באופן פרדוקסאלי לחיזוק הכוחות הבריונים הדוחפים להסתרת מעשי האלימות מפני המבוגרים ולהעלאת רמת הניכור, וחוזר חלילה.

שביעות רצון ותחושת שייכות גבוהות יותר אל בית ספר נמצאו בקרב תלמידים שדיווחו כי הם שותפובתהליך קבלת ההחלטות הבית ספרי ולקחו חלק משמעותי בחוויות הבית ספריות הדורשות טיפול. מערכת שאינה נתפסת בידי התלמידים ככזו המשתפת אותם בתהליך קבלת ההחלטות וכקשובה לצרכיהם גורמת להעלאת תחושת הניכור לבית הספר.על כן חשובלחולל שינויבאופן התמודדות המערכת הבית ספרית עם האלימות, שינוי אשר יחתור לשפר את עמדותיו ותחושותיו של התלמיד כלפי בית הספר בכלל וכלפי המורים בפרט.

              

תלמידים רבים מכירים את התמונה הבאה: מורה נכנסת לכיתה ושומעת שבמהלך ההפסקה תלמיד תקף את חברו. המורה פונה אל הנער האלים במילים: "גש אלי אחרי השיעור!". פנייה זו, שנעשית בפני כל תלמידי הכיתה, נעשית למעשה "מעל ראשם" ומשאירה אותם מחוץ לאירוע, כצופים סבילים בלבד. המסר המועבר לכלל התלמידים הוא שמדובר בעניין פרטי בין המורה לתלמיד האלים וליתר התלמידים אין כל חלק בו והם מוזמנים להמשיך לעסוק בענייניהם עד לסיום הפרשה. התלמידים אכן מטמיעים מסר זה. הם לומדים להתעלם. ההתעלמות הופכת להיות חלק מהתנהגותם. הם ממשיכים בעיסוקיהם גם כאשר ממש לידם, בחצר או במסדרון, מותקף ילד אחר. גם אם קיימת אצל תלמידים אחדים תחושת מחויבות ואחריות אישית ביחס לזולת,אין הם יודעים כיצד לממש אחריות ומחויבות זו. בהיעדר כלים והכשרה להתמודדות נוכח אלימות, רבים הסיכויים שתלמיד אשר ינסה להתערב לטובת ילד מותקף ולהגן עליו, יהפוך בעצמו להיות קורבן לאלימות נוספת. תלמידים הצופים מהצד בהתרחשויות אלה רואים כיצד מסתיימות יוזמות ספונטאניות מעין אלו, ולומדים שלא כדאי להתערב.

הבית, בניסיון לתת לתלמידים כלים להישרדות במציאות אלימה זו, מעביר אף הוא מסר בעייתי המסלים אלימות, מצדיק ומנציח אותה. לא פעם ממליצים הורים לילדיהם המוכים והמושפלים להחזיר מלחמה שערה: "אם הרביצו לך – תחזיר!", "אל תישאר חייב", "שידעו לא להתעסק אתך!"... הצעות אלה במקרים רבים אינן יעילות. לרוב ילד מותקף על-ידי מי שזיהה אצלו חולשה והוא חזק ממנו. סיכוייה של אלימות תגובתית מסוג זה להביא תועלת נמוכים ואילו הסיכויים שסיטואציה זאת תסלים לאלימות חריפה יותר - גבוהים.וכמו שראינו קודם – סיכוייו של מי שמנסה להתמודד עם אלימות לקבל עזרה וסיוע – קלושים ביותר.

תוצריו של החינוך לאדישות, לצד חסרונם של כלים להתמודדות יעילה של הפרט או הקבוצה, הם "מתנה לחיים" והם ממשיכים ללוות את בוגרי המערכת לאורך כל חייהם. אדישות חסרת-כלים זו אחראית לקיומן של סביבות עבודה משפילות רבות, לשגשוגן של תופעות כמו טרור פסיכולוגי (mobbing), סחיטה (פרוטקשן), נטישת חושפי שחיתויות לגורלם, הטרדה ותקיפה מינית. תופעות אלה מתרחשות מדי יום בצבא, במקומות עבודה, בקרב אנשי תקשורת ומעצבי דעת קהל. רבים מודעים לקיומן של התופעות, אך הם למדו במשך שנים ש"אין מה לעשות" והם חסרי-אונים.

תפיסתו הבסיסית של מרכז SOS ללימודי אלימות הינה שאלימות, בהיותה מעשה ידי אדם – אכן ניתנת למיגור. כדי למגר אלימות יש להיאבק בה אך ורק בדרכים שאינן אלימות. פעילויות המרכז מושתתות על הכשרה רגשית-חברתית כאמצעי ליצירת מחויבות הדדית ורגישות לזולת ועל פיתוח ויישום עקרונות המאבק הלא-אלים בקרב חברת התלמידים.

למאבק מסוג זה נדרשים כלים ומיומנויות, אותם יש לרכוש ולתרגל. כמו-כן נדרשתתמיכה הדדית ושיתוף פעולה בין הגורמים השונים בקהילה. כדי למגר את האלימות ביעילות צריכים חברי הקהילה עצמם להגדיר את הגבולות ואת הנורמות המקובלים עליהם. לצורך זה יש להכשיר, לחזק ולגבש את הכוחות החיוביים בקהילה ובמערכת החינוךובראשם התלמידים. כדי להצליח למגר את האלימות צריך לתתבידיהםכלים מעשיים.

לשם כך, מפעיל מרכז SOS ללימודי אלימות את תוכנית הסדנאות"עוצמה ללא אלימות"."עוצמה ללא אלימות" מופעלת ברחבי הארץ מזה מספר שנים ומהווה חלק ממודל מערכתי בית-ספרי (ראה בהמשך). סדנאות הבסיס בנות 3 ימים כל אחת, הן סדנאות כיתתיות בעלות אופי דינאמי, המשלבות תרגילים חווייתיים. התרגילים מאפשרים לתלמידים הזדמנות אמיתית להציב סימני שאלה לגבי האופן בו חייהם בבית הספר מתנהלים ומניעים אותם לפעול אל מול האלימות הבית ספרית באמצעות כלים יעילים ודה-אסקלטיביים (מקררים).

עבודה רגשית וחברתית עם כלל התלמידים מחוללת שינויים גדולים באקלים הכיתתי. אך לא די במאבק הבלתי אלים באלימות ובניכור. על מנת לשמר ולחזק את השינויים שחלו בקרב תלמידים רבים, מקים מרכז SOSללימודי אלימות קבוצות מנהיגות איכותית ויוקרתית של תלמידים למיגור האלימות, למעורבות ולשיפור האקלים הבית ספרי בפרט והחברתי בכלל.

טיפוח הערכים מתקיים תוך שיתוף פעיל במאבק איננו דומה לטיפוח הערכים המושג באמצעות הסברים או דיונים צוותיים. מהאטמה גנדי, אבי המאבק הלא-אלים, הדגיש שההשתתפות בפעולה ממשית של מאבק לא-אלים מחנכת את הפעילים ומחשלת אותם יותר מכל שכנוע מילולי. לתפיסתנו, זהו גם תפקידו של המורה בעבודתו עם תלמידים: לגייסם לפעול באופן אקטיבי נגד האלימות, הן כקבוצה עצמאית והן כחלק מחזית רחבה של תלמידים, מורים והורים.

                           

שותפות פעילה בחזית פעילה של תלמידים ומבוגרים– התמודדות עם אלימות תוך תפיסת התלמידים כשותפים משניים שתפקידם מצטמצם במסירת מידע, מהווה פטרונות העשויה להוביל תלמידים לפסיביות ולהסתגרות בעולמם. כדי לשמור על שערים פתוחים בתקשורת בין מבוגרים ותלמידים יש לכבד את תרומתם ועצמאותם של התלמידים. היכולת של הצוות החינוכי לספק פתרונות רלוונטיים שאינם מטיפים, מוסרניים או שיפוטיים תאפשר להם להיותבאותו צד של המתרס.

מנהיגות למאבק באלימות בקרב התלמידים– ההבדל בין תפיסה הממוקדת אך ורק בדיאלוג ובתקשורת בלתי-אלימה לתפיסה הממוקדת במאבק באלימות מקבל ביטוי מובהק בסוג המנהיגות ששתי הגישות מקדמות. המנהיגים הנבחרים בכל כיתה נקראים"מגבשי כוח". השם מאפיין את תפקידם: להנהיג את התלמידים "לתת פייט" לאלימות.

מגבשי כוח הם סוג מיוחד של מנהיגות בקרב התלמידים:

צוות פעולה(task force) –המונה 20-25 תלמידים שהםנציגים כיתתיים נבחריםהמהוויםחלק מקבוצה שכבתיתובית ספריתבארגון ההתנגדות לאלימות.

נבחרת התלמידיםעוברים יחד קורס הכשרה מעמיק ואיכותי המכשיר אותם לתפקיד אליו נבחרו והרבה מעבר לכך.

תלמידים אלו מהווים כתובת ליחידיםשאינם מעיזים לפנות בעצמם למבוגרים או לנקוט בצעדים כנגד האלימות.

נושאי הקורס:

                                   

מפגשי העשרה נוספת בקורס (אופציונאלי):

נציג משטרהבנושא איומים וסחיטות ועבירות נוער.

נציג/ת מרכז הסיוע לנפגעות/י אלימות מינית- המחלקה החינוכית.

עו"ד בנושא החוק הפליליהרוולנטי: בריונות, אלימות קבוצתית, ונדליזם, חובת דיווח ועוד.

מפגש משותף עם וועד הורים.

פרויקט "מגבשות כוח" הינו פרויקט ייחודי וחדשני שתכליתו היא הכשרת נערות להתמודדות אקטיבית ובלתי-אלימה עם אלימות, ובכלל זאת אלימות מינית. המודל משלב את תפיסת מרכז SOS אלימות עם תפיסות שגובשו במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.זוהי תפיסה החושפת בפני נערות סטטיסטיקה ותיאוריה, מגדירה יחד איתן מהי פגיעה ונותנת להן שפה ומונחים להגדיר את גבולותיהן האישיים ולבטא בעזרתם תחושות וחוויות מניסיונן האישי.

מודל "מגבשות כוח" מתבסס על הכשרה רגשית-חברתית כאמצעי ליצירת מחויבות הדדית ורגישות לזולת ועל פיתוח ויישום עקרונות המאבק הלא-אלים בקרב הנערות. בעקבות השלב הראשון של הפעילות הסדנאית, מגובשות קבוצות מנהיגות צעירה בית ספריות למיגור האלימות, למעורבות ולשיפור האקלים הבית ספרי בפרט, והחברתי בכלל. רובד נוסף בייחודו שלהפרויקט הוא פניה ייחודית לנערות, העצמתן כיחידות וכקבוצה ומתן ידע, כלים מעשיים.

                                                 

נושאי הקורס :

מתן ידע תיאורטי ומעשי בנושא אלימות כלפי נערות– כולל היקף האלימות במערכת החינוך בכלל ובביה"ס הספציפי בפרט.

מפגש מטעם המרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

טכניקות התמודדות: כלים לדה-אסקלציה, בלימת תוקפן, הגנה על קורבן.

גיבוש כוח –הרצאת אימון (COACHING), טכניקות בהקשבה אמפתית, גיבוש התנגדות קבוצתית ופנייה לעזרה.

פיתוח כישורים אישיים-רטוריקה, תקשורת בין אישית, שפת גוף, קבלת החלטות.

פיתוח פרויקט סיום להתמודדות עם אלימות-הנערות יגדירו יעדים ואת דרכי הפעולה להשגת יעדים אלה ועל סמך התהליך שעברו במהלך הקורס.