1. תדעושזאת לא אשמתכם - לפעמים ילדים מתביישים שהם מוחרמים בכיתה ומרגישים אשמים. הדבר שהכי חשוב שתדע/י שזולא אשמתך! על פי רוב, חרם חברתי נעשה לילד או לילדה נהדרים וחזקים בלי שום סיבה אמיתיתאלא מתוך קנאה, מאבקי כוח וכבוד שיש בין הילדים.
2.גייסו תמיכהשלחברים מהכיתה או מבחוץ - אחד הקשיים המרכזיים בחרםהוא תחושת ה"לבד" שהוא גורם. לכן, המפתח הראשון להתמודדות, הוא לדבר עם ילדים אחריםבכיתה, בבית הספר, בשכונה, במשפחה או במקום אחר שאף אחד לא יפריע.
קבוצה של חבריםוקרובים שאכפת להם ממך, היא אחד הכוחות החזקים ביותר שיש לך. הם יכולים לשפר את מצבהרוח שלך, להזכיר לך את הדברים הטובים שיש בך.אם תצליח/י למצוא מס' תלמידים שיחשבו שהחרם שעשו עליך הוא לאבסדר, כבר תצליחו לעצור את החלק הכי קשה של החרם.
שתפומבוגר משמעותי שיכול לתמוך בכם - יכול להיות מורה, יועץ, הורה או אח . הם יוכלו לעודד אותך בתקופה קשה זוולהזכיר לך איזה תכונות נפלאות קיימות בך. בתקופות קשות כאלה ילדים נוטים לשכוח כמהדברים נפלאים יש בהם.
3. בררואת הסיבה לחרם - בדרך כלל מאחורי החרם עומד/ת תלמיד/ה אחד/ת או שניים שמפעילים את מרביתהלחץ החברתי. חשוב לנסות להבין מה הסיבה האמיתית של מארגן/ת החרם מדוע חשוב להם להחרים מישהו מהכיתה/שכבה ומה הם מרוויחיםמזה. רובהילדים אינם יודעים מדוע עושים עליהם חרם אבל בגלל תחושת הבושה הם חוששים לנסות ולבררומרגישים אשמים. לדוגמא מנהיג החרם יפיץ על ילד שהוא שקרן אבל בעצם מדובר בקנאה.
גם אם בחלק מהמקרים יש כעס כלפיך. אך בכל מקרה חרם הוא עונש אכזרי מדי. במידה ואכן יש כעס שכזה, ניתן לנסות לפתור אותו בשיחה בעזרת חבר או מבוגר שמוכנים לגשר בין הצדדים.
4. התמודדו באומץ ותחשפו בפני משתפי הפעולה את המטרות של יוזם החרם - חברים אחרים בכיתה צריכיםלהבין שהחרם היום מופנה כלפיך אבל, אם הוא מצליח, עשוי כל אחד מהם לחוות על עצמוחרם דומה בעתיד.
5. זכרו כל הזמן, שהחרם הוא מצב זמני. ילדים רבים מתארים שיש להם תחושהמפחידה כאילו החרם אף פעם לא יסתיים. אבל תמיד הוא נגמר ואתם צריכים להזכיר לעצמכם אתזה, בעיקר בזמנים קשים יותר.
לסיכום:
1.חרם הוא לא באשמת המוחרם/ת והוא לא יימשךלעד.
2.עליך לגייס כוחות לטובתך מקרב תלמידים אחרים.
3.לא להתביישלפנות לקבל עזרה או ייעוץ ממבוגר שאתם סומכים עליו.
4.עליך להפגין אומץונחישות לבירור סיבת החרם ומי הגורם העומד מאחוריו.
5. לדבר עם ילדים אחריםעל מנת למנוע חרם דומה בעתיד על ילדים אחרים.
